קרה לכם פעם שהשתדלתם מאוד לעשות משהו טוב, אבל הרגשתם שכולם מסביב עושים בדיוק את ההפך? זה בדיוק מה שמרגיש אליהו הנביא. מתוך תחושה של בדידות עמוקה, הוא פותח את הלב ומסביר לה' למה הוא ברח אל הר חורב. הוא אומר קַנֹּא קִנֵּאתִי, כלומר, פעלתי מתוך אהבה עצומה לה' ורצון לשמור על הכבוד שלו. האהבה הזאת היא שגרמה לו לעצור את הגשמים ולהילחם בנביאי השקר שהטעו את העם. אבל עכשיו, בגלל מה שעשה, הוא נאלץ לברוח אל ההר הקדוש כדי להתפלל. הוא מרגיש שהוא פשוט לא יכול להמשיך להדריך וללמד את העם כשהם מפנים עורף.
אליהו מפרט מה העם עשה. הוא מסביר כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ, הם עזבו את הברית וההבטחה שעם ישראל כרת עם ה' בהר סיני. בנוסף, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, הם החריבו את המזבחות שאנשים בנו מחוץ לירושלים כדי להתפלל לה', ממש כמו המזבח ההרוס שאליהו בעצמו נאלץ לתקן בהר הכרמל. המצב כל כך חמור עד שוְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, המלכה איזבל ציוותה לפגוע בנביאי ה'.
מתוך העצב הגדול הזה, אליהו זועק וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי. אולי תחשבו לעצמכם, הרי היו עוד מאה נביאים שהתחבאו במערות וניצלו? התשובה היא שאותם נביאים מסתתרים ואף אחד לא יודע עליהם, ולכן אליהו מרגיש שהוא היחיד שנשאר לעמוד בחוץ בגלוי מול כולם. עכשיו, כשהוא לגמרי לבד, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ, השליטים רודפים אחריו ומחפשים לתפוס אותו ולפגוע בו.