שלושה שליחים שונים ממנה ה' כדי להוציא לפועל ענישה מקיפה ובלתי נמנעת על חוטאי ישראל, במטרה לטהר את הארץ מעבודה זרה. כל אחד מהנמשחים פועל בדרכו הייחודית ובתחומו כדי להבטיח שאיש מן הרשעים ועובדי הבעל לא יחמוק ממשפט [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
הכתוב מציג לכאורה סדר כרונולוגי של הימלטות מאויב אחד ונפילה ביד האחר, אך המציאות ההיסטורית הייתה שונה. פעולותיהם של יהוא ואלישע קדמו למסעות ההרס של חזאל. משום כך, המילה הַנִּמְלָט אינה מתארת בהכרח בריחה פיזית מקרב, אלא מתייחסת לאנשים שמסיבות שונות היו חסינים מפני פגיעתו של מלך ארם [מצודת דוד, רלב"ג]. כך למשל, בני בית אחאב לא נהגו לרדת לשדה הקרב, ובעבר אף נחלו הצלחות צבאיות מול ארם, ולכן היו עתידים להינצל מחרב חזאל. בדיוק לשם כך נמשח יהוא, כדי להשמיד את מי שהיה חומק מנזקי המלחמה [מצודת דוד, רלב"ג].
כל אחד מהשליחים מעניש את העם בנתיב אחר: חזאל פועל באמצעות מלחמה קונבנציונלית [ביאור שטיינזלץ]. המילים יָמִית יֵהוּא מכוונות למרד האלים שהוביל, במסגרתו הכרית את כל בית אחאב, את איזבל, ואת כל נביאי הבעל וכוהניו [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק].
ביחס למילים יָמִית אֱלִישָׁע, מתעוררת השאלה כיצד נביא פועל כממית. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא למקרה המסוים שבו אלישע קילל בשם ה' ארבעים ושניים נערים ריקים ממצוות ביריחו, והם נהרגו על ידי דובים [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. כמו כן, הרעב הכבד ששרר בשומרון והפיל חללים נגרם בעקבות פעולתו של אלישע [רלב"ג].
לצד זאת, יש המפרשים את המתתו של אלישע באופן עקיף. לפי גישה אחת, עצם התוכחה שהשמיע באוזני העם והאזהרות שמהן התעלמו, הגדילו את חטאם. משום כך, כאשר האויבים באו והרגו בהם, הדבר נחשב כאילו אלישע עצמו המית אותם בתוכחתו [רד"ק]. גישה נוספת קושרת את ההמתה למותו של הנביא, שכן מיד עם פטירתו של אלישע פשטו גדודי ארם ומואב בארץ ועשו בה שפטים [רד"ק].