הפסוק מציג את הבטחתו של ה' כי למרות הפורענות הכבדה שתבוא על העם, תיוותר שארית נאמנה שלא חטאה בעבודה זרה.
הפרשנים מסכימים כי המילה וְהִשְׁאַרְתִּי מדגישה שלמרות הפורענות וחרב חזאל שתכה בעם ותשמיד את החוטאים מן העולם, היא לא תכלה את האנשים הכשרים. עם זאת, מידת ההרס תהיה כה נרחבת, עד שיישארו בעם רק שִׁבְעַת אֲלָפִים איש. מספר זה מהווה את הסך הכולל של כל האנשים הצדיקים שנותרו באומה, ומלבדם לא יימצאו כשרים נוספים [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
תכונתם המרכזית של ניצולים אלו, המבדילה אותם משאר העם שנידון לכליה, היא התרחקותם המוחלטת מעבודה זרה. אלו הם האנשים אֲשֶׁר לֹא־כָרְעוּ לַבַּעַל ואֲשֶׁר לֹא־נָשַׁק לוֹ, כלומר, כל אותם אלו שלא השתחוו לאלוהים אחרים ולא עבדו אותם [צאינה וראינה].