קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך עייפים ומותשים, שפשוט רציתם לברוח למקום שקט שבו אף אחד לא ימצא אתכם? אליהו הנביא נמצא בדיוק במצב כזה. הוא בורח מפני המלכה איזבל שמחפשת לפגוע בו. כדי להיות בטוח ששליחיה לא יתפסו אותו, וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם. הוא מתרחק מאוד ממקומות יישוב ונכנס עמוק אל תוך המדבר השומם.
כשהוא מגיע, הוא מותש לגמרי, וכל מה שהוא רוצה זה קצת צל ומנוחה. לכן, וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד. הרֹתֶם הוא שיח מדברי קטן ונמוך, ולכן הצל שהוא נותן הוא ממש מועט. אליהו מרגיש רעב כבד, עייפות גדולה וייאוש. מתוך הקושי העצום הזה, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. הוא פונה אל ה' ומבקש לסיים את תפקידו בעולם. הוא אומר: רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי. המילה רַב כאן פירושה "מספיק". אליהו בעצם אומר לה' שהוא סבל די והותר, שנגמרו לו הכוחות, ושהחיים שלו מלאים ביותר מדי סכנות.
בסוף דבריו הוא מסביר: כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. אליהו מבין שכשם שהאבות והסבים שלו חיו ובסוף סיימו את חייהם, גם הוא אדם רגיל ואין סיבה שיחיה לנצח, ולכן הוא פשוט מבקש מה' למצוא מנוחה.