תארו לעצמכם שיש לכם את כל העושר שבעולם, ופתאום אתם מתבקשים לעזוב הכל ברגע אחד כדי לצאת לשליחות חשובה. זה בדיוק מה שקורה במפגש המיוחד והשקט בשדה. אליהו הנביא מגיע ומוצא את אלישע עובד קשה באדמה שלו. אלישע חורש את השדה בעזרת שנים עשר צְמָדִים, כלומר זוגות של שוורים שמחוברים יחד כדי לעבוד את האדמה. לפניו הלכו אחד עשר משרתים שעבדו עבורו, וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר. אלישע הלך בסוף השיירה עם זוג השוורים האחרון, משום שהוא היה בעל השדה העשיר והמנהל ששומר שכולם עובדים בחריצות. המספר שנים עשר אינו סתמי, אלא רומז על כך שבעתיד אלישע יהפוך למנהיג של שנים עשר שבטי ישראל.
לפתע, אליהו מתקרב ועושה פעולה מפתיעה ללא מילים: וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו. אליהו מניח את הבגד המיוחד שלו על אלישע לרגע קצר, לוקח אותו חזרה וממשיך ללכת בשקט. האדרת, הבגד של אליהו, ספגה לתוכה קדושה עצומה מהזמן שאליהו היה קרוב אל ה׳ בהר חורב. ברגע שהבגד נגע באלישע, הוא הרגיש את הקדושה והאור בתוך הלב שלו, ומיד הרגיש קשור לאליהו. המעשה השקט הזה היה בעצם מבחן. אליהו רצה לראות אם אלישע יסכים לעזוב את כל הכסף והמעמד שלו, רק מתוך אהבה אל ה׳ והרצון להיות הנביא הבא.