נסו לדמיין שאתם עוזבים פתאום את כל מה שאתם מכירים ואוהבים, כדי לצאת לשליחות חשובה ומרגשת. איך הייתם נפרדים מכולם? אלישע היה חקלאי עשיר, אבל כשהוא מבין שעליו להפוך לנביא, הוא עושה פרידה מוחלטת מהחיים הקודמים שלו. בהתחלה וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו, כלומר הוא חוזר קצת אחורה מההליכה אחרי אליהו כדי לנשק את הוריו ולהיפרד מהם, ובעקבות זאת אנשי העיר באים ללוות אותו בדרכו החדשה.
אלישע לוקח את צֶמֶד הַבָּקָר, שני השוורים שאיתם חרש בשדה, ומכין מהם סעודת פרידה גדולה ושמחה. מרוב שהוא מיהר ורצה כבר לצאת לדרך, הוא אפילו לא חיכה שיביאו לו עצי הסקה רגילים. במקום זאת הוא משתמש וּבִכְלִי הַבָּקָר, הוא שובר את כלי העץ של המחרשה שלו ומדליק איתם את האש. המעשה הזה מראה שהוא באמת מסיים את תפקידו כחקלאי. המילה בִּשְּׁלָם אומרת שהוא בישל להם את הבשר, וַיִּתֵּן לָעָם, הוא חילק את האוכל לאנשים שעבדו איתו ולבני המקום שבאו להיפרד.
בסוף הסעודה אלישע קם, הולך אחרי אליהו וַיְשָׁרְתֵהוּ. הוא לא הופך להיות רק תלמיד רגיל, אלא ממש משרת שלו. למה דווקא משרת? כי משרת נמצא תמיד קרוב לרב שלו. ככה אלישע יכול היה לראות כל התנהגות של אליהו, לשמוע כל מילה שלו וללמוד ממנו המון חכמה, כדי שיוכל להחליף אותו בעתיד ולהמשיך את המשימות של ה'.