קרה לכם פעם שהצלחתם במשהו גדול, ובמקום שכולם ישמחו, מישהו דווקא כעס מאוד? אחרי הניצחון העצום של אליהו בהר הכרמל, המלכה איזבל ממש לא מוכנה להיכנע. היא אישה תקיפה ונמרצת, והיא מחליטה לשלוח אל אליהו מַלְאָךְ, כלומר שליח רגיל בשר ודם, עם איום ברור.
אבל אם היא כל כך כועסת, למה היא מחליטה לחכות למחר ולא לפעול באותו הרגע? התשובה מסתתרת במצב הרוח של בעלה, המלך אחאב. איזבל שמה לב שבאותו זמן הלב של אחאב דווקא נוטה להסכים עם אליהו ולהצדיק אותו. לכן היא לא מעזה לפגוע בנביא מיד. היא מתכננת לנצל את הלילה כדי לדבר עם המלך, להשפיע עליו ולשכנע אותו לחזור למעשים הרעים.
בהודעה שהיא שולחת לאליהו, איזבל מכריזה: כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן. זו בעצם שבועה. היא מדברת בלשון רבים כי היא עובדת אלילים שמאמינה בפסלים כמו הבעל והאשרה. בשבועה הזו היא מתכוונת להגיד שכשם שאליהו פגע בנביאי הבעל, כך בדיוק היא תעשה לו.
את ההבטחה שלה היא מסיימת במילה כָּעֵת. האות כ' בתחילת המילה נועדה להראות עד כמה היא רצינית ובטוחה בעצמה, ולהדגיש שהיא מתכננת לקיים את האיום שלה בוודאות מוחלטת, בדיוק באותה השעה ביום המחרת.