עם ביסוס שלטונו, שלמה המלך ממסד את מנגנון המלוכה וממנה פקידים בכירים כדי להקל מעליו את עול ההנהגה ולהבטיח את יציבות הממלכה. השרים המוזכרים בפסוק הם הממונים על הניהול השוטף של ענייני המדינה, הנהגת העם ושמירת כבוד המלכות [אברבנאל].
השר הראשון ברשימה הוא עזריהו בן צדוק. הפרשנים מעירים כי מבחינה היסטורית, עזריהו היה למעשה נכדו של צדוק (בנו של אחימעץ בן צדוק). ייחוסו הישיר לסבו נובע מהתפיסה המקראית לפיה בני בנים נחשבים כבנים, או משום שצדוק הזקן גידל את עזריהו הצעיר והמוכשר בביתו, ולכן הוא התייחס אחריו ולא אחר אביו הביולוגי [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].
הכתוב מכנה את עזריהו בתואר הכהן, אך אינו מפרש מה היה תפקידו המנהלי המדויק בחצר המלך. בעקבות חוסר הבהירות, נחלקו המפרשים בהבנת מעמדו:
גישה אחת מפרשת את התואר כפשוטו, ומסבירה כי עזריהו מילא את מקומו של צדוק ככהן גדול לאחר שזה הזדקן או נפטר [ביאור שטיינזלץ]. דעה אחרת מציעה כי עזריהו לא היה הכהן הגדול, אלא מונה לשמש בתפקיד הייעודי של "משוח מלחמה", בעוד צדוק סבו המשיך לכהן ככהן גדול [מצודת דוד].
לעומת זאת, גישה פרשנית שלישית קוראת את הפסוק כחלק מרצף אחד עם הפסוק הבא, וקובעת כי עזריהו שימש כסופר המלך. לפי פירוש זה, המילה "וסופרים" מהפסוק הבא מתייחסת גם לעזריהו, שהיה אחד משלושה סופרים בכירים. בשל עומס ההנהגה וגודלה של הממלכה, חולקו תחומי האחריות בין השלושה: סופר אחד הופקד על מערכת המשפט והדינים, השני ניהל את המסים, הממון ונכסי המלך, והשלישי היה אחראי על רישום דברי הימים וכתבי המלכות [אברבנאל, מלבי"ם].