ביסוס מנגנון השלטון של הממלכה דרש מינוי של שרים ופקידים בכירים שיישאו בעול ניהול המדינה. רשימה זו מפרטת את בעלי התפקידים המרכזיים בחצר המלוכה ואת תחומי אחריותם, ומציגה את החלוקה המנהלית שאיפשרה את תפקודה התקין של הממלכה.
אליחרף ואחיה מוצגים כבְּנֵי שִׁישָׁא, כאשר קיימת השערה ששישא הוא למעשה שושא הסופר [ביאור שטיינזלץ]. תפקידם הרשמי היה סֹפְרִים, אך קיימות גישות שונות לגבי מהות עבודתם. גישה אחת רואה בהם מתעדים היסטוריים שתפקידם לכתוב את דברי הימים של הממלכה [רש"י]. לעומת זאת, גישה אחרת מייחסת להם תפקיד מדיני בכיר, ולפיה הם היו הממונים על ניהול יחסי החוץ של הממלכה [ביאור שטיינזלץ].
תפקיד נוסף המופיע ברשימה הוא הַמַּזְכִּיר, שאויש על ידי יהושפט בן אחילוד. גם ביחס למשרה זו מציגים הפרשנים כיווני חשיבה מגוונים. יש המפרשים כי מדובר בתפקיד ארכיוני, בו המזכיר ממונה על ניהול ספר הזכרונות הממלכתי [מצודת דוד]. פירוש בעל אופי משפטי יותר מסביר כי המזכיר היה אחראי על ניהול התור בדיוני המלך, ותפקידו היה להזכיר איזה משפט הוגש ראשון כדי שהמלך יפסוק בו ראשון [רש"י]. גישה שלישית מרחיבה משמעותית את סמכויות התפקיד ורואה במזכיר מעין ראש ממשלה, האדם המרכזי שקובע את סדר היום בתחומי השלטון השונים של המדינה [ביאור שטיינזלץ].