רשימת שריו המרכזיים של שלמה המלך מציגה את הממונים על כוחות הביטחון ועל ההנהגה הרוחנית.
לגבי השר הראשון נאמר וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא. בניהו מונה להיות שר הצבא, הקצין והמושל על גיבורי המלך, ובכך נכנס לתפקיד שאותו מילא יואב בן צרויה בימי דוד [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
המשך הכתוב, וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים, מתאר את שרי הכהונה, אך מעורר קושי פרשני בולט. מוקדם יותר בספר מלכים סופר כיצד שלמה גירש את אביתר מלשמש כהן לה' ושלח אותו לענתות, בעקבות תמיכתו במרד אדוניהו. כיצד, אם כן, הוא נמנה כאן יחד עם צדוק ככהן מכהן? הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות ליישוב הדבר:
הגישה הראשונה גורסת כי לא ייתכן שזהו אותו אביתר שגורש, ועל כן מדובר בכהן אחר שזה היה שמו [רד"ק, חומת אנך].
הגישה השנייה מניחה כי מדובר באותו אביתר המוכר, אך מעמדו השתנה. בתוך גישה זו ישנן שתי תפיסות: האחת מסבירה כי אביתר לא הודח מהכהונה לחלוטין אלא רק מתפקיד הכהן הגדול, ולכן צדוק שימש ככהן גדול ואביתר נותר כסגנו או ככהן רגיל שנשלח לאחוזתו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך]. התפיסה השנייה מרחיבה וטוענת כי מאחר שאביתר שימש בכהונה הגדולה ימים רבים, קדושת המעמד לא יכלה לסור ממנו לגמרי. לכן, על אף שגורש, הוא נותר במעמד עקרוני של כהן גדול והיה מוכן לעבוד במקדש כמחליף בעת הצורך, במקרים שבהם צדוק לא היה ראוי או טהור לעבודה. משום כך, שניהם נחשבו לכהניו הגדולים של המלך [רלב"ג, אברבנאל, מלבי"ם].