רשימת השרים והנציבים שמונו לכלכל את המלך פותחת בהצגת זהותם ואזורי שליטתם. המילים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם מתייחסות לאותם נציבים, אך בולט האופן שבו חלקם מוצגים. נציבים מסוימים, כדוגמת בֶּן חוּר, מוזכרים בכתוב רק על שם אביהם ולא בשמם הפרטי. הסיבה לכך היא שאנשים אלו לא היו מוכרים או מפורסמים בזכות עצמם, אלא נודעו וקיבלו את מעמדם בעיקר בזכות ייחוסם ושם אבותיהם [מצודת דוד, אברבנאל].
תפקידו של בן חור היה לשמש כמושל בְּהַר אֶפְרָיִם. במסגרת אחריותו באזור זה, הוא היה ממונה על איסוף המזון והמשאבים מהתושבים המקומיים, במטרה לספק את צורכי המלך וצוותו במהלך החודש בשנה שהוקצב לאחריותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].