מלכים א, פרק ד׳, פסוק ז׳

לשלמה היו שרי מחוזות שנקראו נִצָּבִים, ותפקידם היה לדאוג לאספקה השוטפת של חצר המלוכה. השרים וְכִלְכְּלוּ את המלך, כלומר סיפקו את כל צורכי ההוצאה מסעודות ועד מזון לסוסים, כאשר כל נציב מימן את הממלכה במשך חודש אֶחָד קבוע בשנה, מילה הנקראת במסורת כ-הָאֶחָד. לפי הגישה המרכזית, הנציבים גבו מסים מתושבי מחוזם, שחולקו על בסיס יכולת כלכלית ולא לפי גבולות השבטים המסורתיים כדי להשוות את הנטל ולחזק את השלטון המרכזי. מנגד, יש הסבורים כי לא היה זה מס שהוטל על האזרחים, אלא מערכת רכישה שבה הנציבים אגרו תבואה מראש בכספי המלך. שיטה זו הבטיחה אספקה סדירה בחודש שעליו הופקדו, ומנעה מחסור ועליית מחירים בשווקים המקומיים.