תארו לעצמכם שאתם גרים ביישוב שקט, ופתאום מגיעה שמועה שצבא האויב מתקרב ואין מי שיעצור אותו. זה בדיוק מה שהרגישו תושבי ישראל באותו הזמן. האנשים שגרו אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָעֵמֶק, כלומר באזור עמק יזרעאל שהיה קרוב למקום המלחמה, והתושבים שגרו וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, קרוב לשטח של הפלשתים, נבהלו מאוד. הפחד הגדול שלהם הגיע משתי סיבות. הסיבה הראשונה הייתה כִּי נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. ברגע שהחיילים ברחו משדה הקרב, התושבים הבינו שאין צבא שיוכל להגן עליהם. הסיבה השנייה הייתה השמועה הקשה וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו. כששמעו שהמלך שאול מת, אבדה להם התקווה שהוא יצליח לאסוף את הצבא מחדש, והם חשבו שכל ההנהגה קרסה, למרות שמאוחר יותר התברר שבן אחד של שאול נשאר בחיים. בגלל שהערים שלהם לא היו מוגנות בחומה חזקה, הם מיהרו לעזוב את הבתים שלהם ולברוח.
אולי יצא לכם לחשוב על הדרך העצובה שבה שאול המלך סיים את חייו באותה מלחמה. שאול כבר ידע מראש שהוא עומד למות בקרב, כי הנביא שמואל אמר לו זאת. כשהוא ראה שהאויבים מתקרבים אליו מכל עבר, הוא בחר לסיים את חייו בעצמו. הוא עשה זאת מתוך אצילות, כדי לא ליפול בשבי ולמנוע מהפלשתים לפגוע בו ולהשפיל אותו. המפרשים מסבירים שבגלל המצב המיוחד והקשה הזה, הבחירה של שאול לא נחשבה לו לחטא.