קרה לכם פעם שהשקעתם והתאמצתם לעזור למישהו, אבל הוא פתאום העדיף שמישהו אחר יעזור לו? בטח הרגשתם קצת נעלבים. זה בדיוק מה שהרגיש שמואל הנביא כשהעם הגיע אליו וביקש שימנה להם מלך. שמואל היה בטוח שהם חושבים שהוא מנהיג לא טוב. אבל ה׳ פונה אל שמואל, מרגיע אותו ואומר לו שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם. ה׳ מסביר לשמואל כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כלומר, בני ישראל לא דוחים אותך באופן אישי. הרי עובדה שהם באו לבקש את רשותך ולא עשו שום דבר מאחורי גבך.
הבעיה האמיתית, מסביר ה׳, היא כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. עמים אחרים באמת צריכים מלך בשר ודם שינהיג אותם, אבל לעם ישראל יש את ה׳ שהוא המלך שלהם, הוא שומר עליהם והוא נתן להם את התורה. כשבני ישראל מבקשים מלך אנושי, הם בעצם מוותרים על ההנהגה המיוחדת של ה׳.
ה׳ מבקש משמואל להקשיב היטב לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ. הוא רומז לו לשים לב למילים המדויקות של העם, שביקש מלך שישפוט אותם כמו כל הגויים. הבקשה הזו מראה שהם רוצים מלך רגיל שיקבע בעצמו את החוקים, במקום להמשיך וללכת לפי החוקים המיוחדים והטובים של התורה שה׳ נתן להם.