תארו לעצמכם שהייתם משקיעים המון מאמץ כדי לעזור לחברים שלכם, ופתאום הם היו מבקשים שמישהו אחר יעשה את התפקיד שלכם במקומכם. בטח הייתם מרגישים קצת פגועים, נכון? זה בערך מה שקרה לשמואל הנביא. זקני העם הגיעו אליו וביקשו שימנה להם מלך. עד לאותו זמן, ה' הנהיג את עם ישראל בעצמו בעזרת ניסים, והשופטים שפטו את העם בדיוק לפי חוקי התורה. אבל עכשיו, העם רצה שלטון רגיל של מלך בשר ודם, כמו שיש לשאר העמים, מלך שאולי יחליט לשפוט לפי דעתו האישית ולא לפי התורה.
בגלל זה וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כלומר, שמואל הצטער ונפגע מאוד, וזה קרה במיוחד כשהם אמרו תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ. אם הם היו מבקשים מלך רק כדי שיוביל אותם למלחמות, זה היה פחות פוגע. אבל ברגע שדרשו מלך שישפוט אותם, שמואל הרגיש עלבון אישי. זה היה נראה כאילו הם לא מרוצים מהדרך הצודקת שבה הוא שפט אותם כל השנים, ומחפשים שופט אחר במקומו. למרות הקושי והעלבון, וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה'. הוא לא התפלל כדי לכעוס או להתלונן על העם, אלא כדי לבקש מה' הדרכה. הוא רצה לדעת מה בדיוק לענות להם ואיך ה' רוצה שהוא יפעל עכשיו.