תארו לעצמכם מצב שבו המנהיג האהוב והמוכר שלכם הולך ומזדקן, ומסביב יש אויבים שמפחידים את כולם. מה הייתם עושים כדי להרגיש בטוחים? זה בדיוק מה שהרגישו המנהיגים של עם ישראל באותה תקופה. שמואל הנביא כבר היה מבוגר, הבנים שלו שאמורים היו להחליף אותו לא התנהגו ביושר, והפלישתים איימו עליהם מבחוץ. מתוך תחושה של חולשה ופחד, וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. כלומר, המנהיגים החשובים של העם התאספו יחד כדי לחפש פתרון למשבר.
הם החליטו לפעול, וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה. הם נסעו לעיר רמה, המקום שבו שמואל גר באופן קבוע, כדי לדרוש ממנו למנות להם מלך. הבקשה הזו ציערה מאוד את שמואל וגם את ה'. הטעות של הזקנים הייתה שהם ביקשו מלך כדי להיות כמו כל שאר העמים. במקום לזכור שעם ישראל הוא מיוחד ושהמנהיג האמיתי שלהם הוא ה' ששומר עליהם ומשגיח עליהם ישירות, הם העדיפו מלך בשר ודם. הם בעצם הראו שהם שוכחים מי באמת מגן עליהם ודואג להם, ורצו להחליף את ההשגחה המושלמת של ה' בשלטון של אדם רגיל.