המעבר הבין-דורי בהנהגת העם חושף שבר עמוק, כאשר בניו של שמואל אינם ממשיכים את מורשת אבים ונופלים למעגל של שחיתות. הכתוב מתאר תהליך של הידרדרות מוסרית, המתחיל בשינוי סדרי השלטון ומסתיים בעיוות הדין.
הפרשנים עומדים תחילה על משמעות המילים המדויקות בפסוק. המילה הַבָּצַע מתארת חמדה, תשוקה עזה לממון ורדיפה אחר הון [מצודת ציון, רד"ק], תכונה ההפוכה מהדרישה לשופטים שיהיו "שונאי בצע" המסתפקים בחלקם. הכתוב מבחין בין שני פעלים דומים: בתחילה וַיִּטּוּ – השופטים עצמם נטו והפנו את לבם לחשוק בממון, ובעקבות זאת וַיַּטּוּ – הם הטו ועיוותו את המשפט עצמו [רש"י, מצודת דוד].
באשר למהות החטא, מתקיימת הבחנה בולטת בין פשט הכתובים לבין מסורת חז"ל. על פי הפשט, בני שמואל אכן חטאו בפועל: הם נבהלו להון, לקחו שוחד, ובכך הטו את הדין. זהו תהליך שבו עבירה גוררת עבירה – הרדיפה אחר הכסף הובילה ללקיחת השוחד, שבתורה הובילה לעיוות הצדק [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם].
לעומת זאת, גישת חז"ל, המובאת על ידי מספר פרשנים, מציעה קריאה שונה המבוססת על מניעים מנהליים. לפי תפיסה זו, בני שמואל לא חטאו כלל בלקיחת שוחד בפועל. חטאם היה בכך ששינו את שיטת המשפט של אביהם: בעוד ששמואל היה מסתובב ברחבי הארץ ושופט את העם בעריהם, בניו סירבו לנדוד וישבו במקום אחד. הם עשו זאת כדי להרבות שכר לחזנים ולסופרים שלהם, כלומר לפקידי בית המשפט. מכיוון שנטו אחר הרווח הכלכלי והכבידו על העם, התנ"ך מעביר עליהם ביקורת חריפה ומתאר זאת כאילו ממש לקחו שוחד והטו משפט [רש"י, מלבי"ם, אברבנאל].
רמז עדין לתהליך ההידרדרות הזה מצוי במסורת הכתיב והקריאה של המילה בִּדְרָכָו. המילה נכתבת ביחיד ("בדרכו") אך נקראת ברבים ("בדרכיו"). הדבר מלמד שבתחילה הם שינו רק "דרך" אחת – הם סירבו ללכת בדרכים ולסובב בערי ישראל כשמואל – אך שינוי בודד זה פתח פתח לשינויים רבים ולמעשים מקולקלים, ולכן הקריאה היא ברבים [חומת אנך, אברבנאל].
מתוך הבנת חומרת המעשים, עולה השאלה מדוע בני שמואל לא נענשו בחומרה כמו בני עלי הכהן, ומדוע ה' לא הוכיח את שמואל על כך [אברבנאל]. התשובה לכך מורכבת משני הבדלים מהותיים: ראשית, חטאם של בני עלי היה מפורסם וגלוי לכל, בעוד ששוחד ניתן בסתר, ולכן שמואל כלל לא ידע על מעשיהם ואין להאשימו. שנית, בני עלי חטאו בתפקידם הרוחני ככהנים, דבר שחייב מיתה, ואילו בני שמואל שימשו כשופטים. חטא של לקיחת שוחד אינו מחייב עונש מוות, ולכן עונשם הסתכם בהסרת שררת המשפט מידיהם.