העם עומד בנחישות מאחורי דרישתו להעמיד עליו מלך, על אף שהבין וקיבל על עצמו את ההשלכות והמחירים הכרוכים בכך. בתגובה לכך, שמואל מתפקד כשליח נאמן: לאחר שהעביר לעם את אזהרותיו של ה', הוא משיב כעת את תגובתם והכרעתם חזרה אל האלוהים [ביאור שטיינזלץ].
משמעות הפעולה וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ה' היא ששמואל סידר וערך את דברי העם בתפילתו לפני ה', מתוך מטרה לשאול כיצד עליו להשיב להם [רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, פנייה זו לא הייתה רק דיווח יבש, אלא גם ניסיון ללמד עליהם זכות. שמואל הבין כעת שדרישת העם הפכה להוגנת יותר, שכן הם ביקשו מלך שישפוט אותם על פי משפטי התורה וילחם את מלחמותיהם בדרכי הטבע ובתכסיסי מלחמה. מאחר שהנהגתו של שמואל התבססה על ניסים ולא על כוח צבאי, הוא כבר לא ראה בבקשתם פגיעה בכבודו, ולכן הציג את דבריהם בפני ה' באור חיובי [מלבי"ם].
עצם הבאת הדברים לפני ה' מלמדת שהעם הפקיד את סמכות המלכת המלך בידיו של שמואל. שמואל פונה לה' כדי שיבחר את האדם הראוי, מתוך כוונה שכאשר תתקבל ההכרעה האלוהית, הוא יאסוף מחדש את העם וימליך עליהם את המלך כפי שביקשו [אברבנאל].