הקמת שלטון מלוכה גובה מחיר אישי ולאומי כבד מן האזרחים. תחת שלטון זה, המלך מחזיק בסמכות מוחלטת לגייס את בני העם לשירותו, ולנתב את חייהם כך שימלאו הן את צרכיו הפרטיים והן את צורכי המדינה הכלליים [ביאור שטיינזלץ].
תחילה, המלך יגייס את בני העם וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים, כלומר ימנה אותם למפקדים בצבאו [ביאור שטיינזלץ]. אף שמינוי צבאי עשוי להיתפס כמעמד מכובד, רבים מן האנשים ימאסו בכך שמוטל עליהם בכפייה עול כבד של הנהגה ומשא הציבור [מצודת דוד]. יתרה מכך, בחירת האנשים לתפקידים השונים נעשית באופן שרירותי לחלוטין. המלך לוקח את משרתיו ומחליט מי ירומם להיות שר ומי יושפל להיות עובד אדמה, אך ורק על פי רצונו השרירותי. הוא אינו מתחשב בכישוריהם, בייחוסם או במעלותיהם, דבר המעיד על חוסר צדק ועל היעדר השגחה ראויה על העם [מלבי"ם].
בנוסף לתפקידי הפיקוד, המלך ייקח את האזרחים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, כלומר יאלץ אותם לעבד את שדותיו שלו לצרכיו הפרטיים [מצודת דוד]. כמו כן, הוא יגייס אותם וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ, בכך שיהפוך אותם לאומנים מקצועיים, כגון נפחים ונגרים, שתפקידם לייצר את כלי הנשק ומערכות הקרב שלו [רש"י, רד"ק]. עם זאת, חשוב לציין שעבודות אלו אינן נעשות בחינם אלא תמורת שכר. כוחו של המלך בהקשר זה אינו מתבטא בהכרח בעבדות חינם, אלא בכך שיש לו זכות קדימה מוחלטת על פני כל אדם אחר לגייס את בעלי המלאכה לשירותו [רד"ק].