שלטון המלוכה דורש משאבים רבים, והמחיר הכבד נופל על כתפי האזרחים. המלך עתיד להפקיע לטובתו האישית את כוח האדם והעזרים החקלאיים של העם.
הפרשנים מבארים כי המילה הַטּוֹבִים מתייחסת לאנשים בעלי מראה טוב ונאה [מצודת ציון]. משמעות הביטוי וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ היא שהמלך ייקח את כולם וישתמש בהם כדי לבצע את כל צרכיו ומלאכותיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הצורך של המלך בכוח אדם חיצוני נובע מכך שעבדיו ובהמותיו שלו יזכו למנוחה ויקבלו מעמד של שרים ונכבדים. לפיכך, כדי להשלים את העבודה החסרה, ייאלץ המלך לקחת את בחורי העם, עבדיהם וחמוריהם [מלבי"ם].
הפקעת כוח העבודה מהווה עוול כפול ופגיעה קשה ביכולת הקיום של העם. מעבר לכך שהמלך גובה מעשר מן התבואה, הוא לוקח גם את המשרתים, הבחורים והחמורים הנדרשים לעבודת האדמה. באופן זה, האזרחים נותרים ללא כוח אדם ועזרים, ולא יוכלו לבצע את מלאכתם שלהם [אברבנאל].