מעברי הנהגה בעת העתיקה היו מורכבים, במיוחד כאשר סמכות כריזמטית אישית נתקלה במגבלות הגוף האנושי. כאשר מנהיג דגול מגיע לערוב ימיו, הנטייה הטבעית היא לנסות ולמסד את שלטונו ולהעביר את שרביט ההנהגה לדור הבא, מתוך תקווה לשמור על רצף ויציבות עבור העם [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי כאשר זקן מעורר דיון מעניין באשר לגילו האמיתי של שמואל הנביא בעת מינוי בניו. גישה אחת, הנשענת על מסורת חז"ל, גורסת כי שמואל היה באותה עת רק בן חמישים ושתיים, אלא שקפצה עליו זקנה ושערו החלבין בטרם עת. תופעה זו נועדה למנוע מהעם לרנן אחריו ולחשוב שמת צעיר משום שחלה עליו קללתו של עלי הכהן. רק כאשר שמואל ראה שחזותו הפכה לזקנה, הוא הבין שניצל מהקללה, וקיבל את הביטחון למנות את בניו לתפקיד ציבורי. לפיכך, המילה כאשר מתפרשת כ"כאשר נראה כזקן" [חומת אנך]. מנגד, גישה אחרת חולקת בתוקף על חישוב זה וטוענת כי שמואל חי חיים ארוכים ומלאים של למעלה משבעים שנה. לפי דעה זו, לא ייתכן שהיה בשנות החמישים לחייו, שכן הכתוב מדגיש את זקנתו לעומת בחרותו של שאול המלך, ומכאן שהיה זקן באמת [אברבנאל].
מפאת גילו המופלג ועייפותו, שמואל כבר לא היה מסוגל להמשיך במנהגו הקבוע לסובב מעיר לעיר ברחבי הארץ כדי לשפוט את העם ולשאת לבדו בעול ההנהגה [רלב"ג, אברבנאל]. כדי להקל מעליו את המשא, הוא החליט למנות את בניו. כוונתו המקורית הייתה שכל אחד מהם יתהלך בחלק אחר של הארץ ויעשה משפט [מלבי"ם], או שישבו בעיר הדרומית באר שבע כדי לשפוט את התושבים המרוחקים [רלב"ג].
אולם, בניו לא הלכו בדרכיו. במקום לחזור בערי ישראל כפי שעשה אביהם, הם העדיפו לשבת בקביעות בבאר שבע שבקצה הארץ, מה שגרם לטורח רב עבור מבקשי המשפט [אברבנאל]. יתרה מזאת, הם רדפו אחר רווח אישי ולקחו שוחד. טבעו של השוחד הוא שגם אם הדיין אינו מתכוון מראש לעוות את הדין, עצם קבלת ההטבה מעוורת את עיניו וגורמת לו לנטות לטובת נותן השוחד מבלי שיוכל לראות את חובתו [רלב"ג]. עם זאת, ישנה דעה המלמדת זכות על בני שמואל וטוענת כי הם לא חטאו חטאים חמורים כבני עלי, אלא רק סטו מדרכו המוסרית המדויקת של אביהם [חומת אנך].
מבחינת קריאת הפסוק, הצירוף את בניו שופטים מוקרא ללא הנגנה מאריכה באות שי"ן של המילה שופטים [מנחת שי].