הקמת מוסד המלוכה גובה מחיר כלכלי וחברתי כבד מן האזרחים. כדי לתחזק את שלטונו, המלך צפוי להחרים נחלות פרטיות, ובהן וזיתיכם, כלומר פרדסי הזיתים [מצודת ציון].
את הקרקעות הטובות ביותר הוא יפקיע ויעביר לידי עבדיו ופקידיו. צעד זה נובע מצרכי השלטון, שכן גם מלך שאינו רשע נזקק למערכת מנהלית מאורגנת, והאזרחים הם אלו שנושאים בנטל מימונה [ביאור שטיינזלץ]. המלך מנצל סמכות זו כדי להעשיר את המקורבים אליו, אשר יזכו גם למעשרות מן התבואה בנוסף לשדות ולכרמים הרבים שיקבלו [מלבי"ם].
מהותה של הפקעת הקרקעות נתונה לדיון. ישנה גישה פרשנית המנסה לעדן את חומרת המעשה, ומסבירה כי המלך אינו לוקח את גוף הקרקע, אלא רק את פירותיה בעת מלחמה כדי להזין את צבאו, ואף משלם על כך. אולם, גישה זו נדחית בטענה כי הפסוק מתאר עושק וגזל מוחלט. ההוכחה לכך שאין מדובר בזכות חוקית של המלך עולה מסיפור כרם נבות: לו הייתה למלך סמכות משפטית להפקיע שדות, אחאב לא היה נזקק לעלילת השווא של איזבל, שהאשימה את נבות בברכת ה׳ והמלך, רק כדי להוציאו להורג ולרשת את כרמו. מכאן שהפסוק אינו מתאר את זכויותיו החוקיות של המלך, אלא מזהיר מפני פעולותיו המגונות והדורסניות כפשוטן [אברבנאל].