קרה לכם פעם שהייתם צריכים לעשות משימה ענקית לגמרי לבד, ובאיזשהו שלב פשוט התעייפתם והבנתם שאתם חייבים עזרה? זה בדיוק מה שקרה לשמואל הנביא. שמואל היה מנהיג אהוב שדאג לעם ישראל. במשך שנים רבות הוא נהג להסתובב מעיר לעיר בכל רחבי הארץ כדי לשפוט את העם ולעזור לכולם. אבל הגיע שלב שבו כאשר זקן, כלומר כששמואל הגיע לגיל מבוגר באמת, כבר לא היה לו כוח להמשיך לנסוע ממקום למקום ולעשות את כל העבודה הקשה הזו לבדו.
כדי להקל על עצמו, הוא החליט למנות את בניו שופטים. שמואל קיווה שהבנים שלו ימשיכו את הדרך שלו ויעזרו לו: שיסתובבו בארץ ויעשו משפט, או לפחות יישבו בעיר הדרומית באר שבע כדי לעזור לאנשים שגרים רחוק.
אבל הבנים לא התנהגו כמו אבא שלהם. במקום להסתובב בין הערים, הם העדיפו להישאר במקום אחד, בקצה הארץ, וזה הקשה מאוד על האנשים שהיו צריכים לנסוע נסיעה ארוכה רק כדי להגיע אליהם. בנוסף, הם סטו מהדרך הטובה של אביהם ולקחו שוחד. שוחד אומר שהם קיבלו מתנות או כסף מאנשים שבאו להישפט. הבעיה עם שוחד היא שגם אם השופט לא מתכוון מראש לעשות משהו רע, עצם קבלת המתנה מעוורת אותו וגורמת לו לנטות לטובת מי שנתן אותה, וכך הוא כבר לא יכול לראות את האמת ולשפוט בצורה ישרה והוגנת.