תארו בעיני רוחכם עיר שלמה שבה כולם עוזבים פתאום את מה שהם עושים ויוצאים החוצה כדי לבכות יחד. במואב, העצב כל כך גדול עד שהוא יוצא מתוך הבתים הפרטיים אל הרחוב, וכולם יכולים לראות אותו. אנשים בוכים בְּחוּצֹתָיו, כלומר בסמטאות וברחובות שבין הבתים, והם בוכים גם וּבִרְחֹבֹתֶיהָ, בכיכרות השוק הרחבות שבהן כולם רגילים להיפגש, אפילו השרים והזקנים. האבל מגיע אפילו עַל גַּגּוֹתֶיהָ, המקומות הכי גבוהים שאפשר לראות מרחוק. פעם, נשים היו עולות לגג כדי לצפות בשמחות חגיגיות ברחוב, אבל עכשיו הן עולות לשם רק כדי להתאבל. הצער פוגע בכולם, באומה כולה ובכל אדם בנפרד. כל אחד מהם יֹרֵד בבכי, שזה אומר שהם בוכים וזועקים בקול רם מאוד מרוב כאב. ולמרות כל הבכי קורע הלב הזה, התושבים כל כך מיואשים שאין להם אפילו רצון לצאת ולהילחם כדי להציל את העיר שלהם.
ישעיהו, פרק ט״ו, פסוק ג׳
בְּחוּצֹתָ֖יו חָ֣גְרוּ שָׂ֑ק עַ֣ל גַּגּוֹתֶ֧יהָ וּבִרְחֹבֹתֶ֛יהָ כֻּלֹּ֥ה יְיֵלִ֖יל יֹרֵ֥ד בַּבֶּֽכִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.