ישעיהו, פרק נ״ח, פסוק א׳

קרה לכם פעם שהייתם צריכים להגיד לחבר טוב שהוא מתנהג לא יפה? זה ממש לא קל, נכון? לפעמים אנחנו חוששים שהוא יכעס עלינו או לא ירצה להקשיב. ה' נותן לנביא תפקיד דומה וחשוב מאוד. העם נראה מבחוץ כאילו הוא מתנהג בסדר גמור, אבל מבפנים הם עושים מעשים לא טובים. ה' מבקש מהנביא לא לפחד ולהגיד לעם את האמת הברורה. ה' מצווה עליו קְרָא בְגָרוֹן, כלומר, לצעוק בקול הכי רם וחזק שלו, קול שיוצא עמוק מהגרון ולא רק בדיבור שקט מהשפתיים. הצעקה הזו נועדה להעיר את העם, לקרב אותם חזרה אל ה' ולהבקיע את החומה שהם יצרו בינם לבין הבורא שלהם. ה' מוסיף ומבקש אַל תַּחְשֹׂךְ, שמשמעותו אל תעצור ואל תפסיק לדבר. הנביא צריך להמשיך להזכיר לעם את האמת שוב ושוב, ממש כמו רופא שבא לבדוק את החולה שלו כל יום, ולא להתייאש גם אם נדמה לו שלא מקשיבים לו. ה' אומר לו כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ, כי כמו שקול השופר הוא חזק, נשמע למרחוק ומעורר את כולם לחזור בתשובה, כך הקול של הנביא צריך להגיע לכל אחד ואחד. בסוף, ה' אומר וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם. הנביא מקבל משימה לדבר אל כולם, גם אל המנהיגים והחכמים וגם אל האנשים הפשוטים, ולהסביר לכל אחד היכן הוא טעה, כדי שכולם יחד יוכלו לתקן את דרכם.