יצא לכם פעם לחשוב מה ההבדל בין לעזור למישהו עם פרצוף חמוץ, לבין לעזור לו עם חיוך גדול? הנביא מלמד אותנו שכשנותנים צדקה, לא מספיק רק לתת אוכל או כסף. המילה ותפק פירושה להוציא, והמילה נפשך מתכוונת לרצון הטוב שלנו. כלומר, אנחנו צריכים להוציא אל העני את הלב שלנו, לדבר אליו יפה, לכבד אותו ולתת לו הרגשה טובה. כאשר אנחנו פוגשים נפש נענה, שזה אדם שסובל ממצוקה ומרעב, התפקיד שלנו הוא שאתם תשביע אותו. זה אומר לא רק לתת לו מספיק אוכל כדי להשביע את הרעב שלו, אלא גם לתת לו בשמחה ובלב שלם.
ומה השכר על נתינה כל כך מיוחדת? הנביא מסביר זאת בעזרת חושך ואור. המילה ואפלתך מתארת חושך כבד מאוד, שמסמל זמנים של קשיים וצרות. אבל אם נתתם מעצמכם באמת, ה' מבטיח שהחושך הזה יהפוך להיות כצהרים, כלומר יאיר בעוצמה חזקה כמו השמש באמצע היום. ברגעי קושי, ה' ישלח לכם ישועה פתאומית, כמו אור גדול ונס שישמור עליכם ויציל אתכם.