הנביא משיב לשאלת העם מדוע צמו והתפללו אך לא נענו, ומבהיר כי קבלת התפילות מותנית בתיקון חברתי ומוסרי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כאשר האדם מיטיב את דרכיו, אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, וה' ימלא את משאלותיו [מצודת דוד, צאינה וראינה]. בעוד שיש מי שרואה בכפילות תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי חזרה לשם הדגשה [מצודת דוד], הרי שיש המבחינים בין המצבים: תִּקְרָא מתייחס לפנייה שגרתית שלא בעת צרה, לה ה' פשוט יענה; לעומת זאת, תְּשַׁוַּע היא זעקה לישועה מתוך מצוקה, ועליה ה' משיב מיד "הנני" – הוא מוכן להושיע עוד בטרם הסתיימה הזעקה [מלבי"ם].
כדי לזכות להבטחה זו, על האדם לעקור את הרע בשלושה רבדים: מחשבה, מעשה ודיבור [מלבי"ם]. הדרישה הראשונה היא אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה. משמעות המילה מוֹטָה היא עול עשוי עץ [מצודת ציון], והפרשנים מסכימים כי הכוונה להסרת עול השעבוד, הניצול והכבדות מעל צווארי העניים והעבדים [מצודת דוד, שד"ל, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת כהסרה פנימית: עקירת כל נטייה שלילית מתוך הלב והמצפון האישי [מלבי"ם], או ביעור הרע מתוך עם ישראל כולו [אבן עזרא].
הדרישה השנייה היא להימנע משְׁלַח אֶצְבַּע (כאשר המילה שְׁלַח משמשת כשם פועל [רד"ק, אבן עזרא]). ביטוי זה מתאר תנועה של עוינות, והפרשנים נחלקו במשמעותו המדויקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהצבעה לעבר אדם אחר בשעת מריבה, המבטאת האשמה, איום או בוז [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף רואה בכך סמל לשלטון, שררה והתגאות על אחרים [שד"ל]. מנגד, יש המפרשים את הביטוי כהימנעות מנזק ממשי, כגון הרמת יד להכות אדם או לגזול את רכושו [אבן עזרא], או אזהרה שלא להניע אפילו אצבע קלה למטרה רעה [מלבי"ם].
הדרישה השלישית והאחרונה היא להסיר וְדַבֶּר אָוֶן, כלומר להימנע מדיבור שאינו הגון ומדברי רשע [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ובפרט לחדול מדיבורים של קנטור ומריבות מילוליות עם הזולת [מצודת דוד, רד"ק].