הכתוב חושף את הפער הטרגי שבין חזות דתית מרשימה לבין מציאות מוסרית חלולה, ומציג חברה העוטה על עצמה אצטלה של צדקות ויראת שמים כלפי חוץ. העם מתואר כמי שמפגין צימאון רוחני מזויף; הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן מתארות פנייה שטחית אל ה', שבאה לידי ביטוי בתפילות יומיומיות [מצודת דוד, שד"ל] ובהגעה מתמדת אל החכמים, הכהנים והנביאים כדי לשאול שאלות הלכתיות [רש"י, שטיינזלץ]. הם מציגים את עצמם כמי שוְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן – כאילו הם חרדים למצוות ומשתוקקים ללכת בדרכי התורה. אולם, דרישה זו נעשית מן השפה ולחוץ, ללא כוונה אמיתית בלב וללא כל יישום במעשה [אבן עזרא, רד"ק].
הנביא מדמה אותם לכְּגוֹי אֲשֶׁר־צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב. הם מתנהגים כאילו קיימו את כל חובותיהם, הן במצוות שבין אדם למקום, המכונות כאן צְדָקָה (מצוות אקטיביות של "קום ועשה"), והן במצוות שבין אדם לחברו, המכונות מִשְׁפַּט (הימנעות מעוול ושמירה על שורת הדין הבסיסית) [מלבי"ם]. מתוך תחושת הצדקנות המוטעית הזו, הם מעזים לבקש מה' מִשְׁפְּטֵי־צֶדֶק. מושג זה מתאר רמה משפטית ומוסרית גבוהה יותר ממשפט רגיל, כזו שאינה נשענת רק על חוקים כלליים ויבשים, אלא על צדק אמיתי הנעשה לפנים משורת הדין ובהתאמה לכל מקום, זמן ונסיבות [מלבי"ם]. במקביל, הם דורשים קִרְבַת אֱלֹהִים – מדרגה עליונה של קדושה, חסידות ופרישות.
כאן טמונה הביקורת החריפה של הנביא, והפרשנים מצביעים על האבסורד שבבקשותיהם. כיצד יכול אדם שגוזל וחומס, ועוזב את המשפט הבסיסי ביותר של בין אדם לחברו, לבקש הנהגה של צדק לפנים משורת הדין או להתיימר להגיע למדרגות של חסידות וקרבת ה'? [מלבי"ם]. יתרה מכך, עצם השאלה והחקירה בפרטי המצוות, כאשר לאדם אין כל כוונה לקיימן, אינה נחשבת לזכות אלא רק מכפילה את עוונו [רד"ק].
גישה נוספת שופכת אור שונה על ההשוואה לכְּגוֹי אֲשֶׁר־צְדָקָה עָשָׂה. לפי פירוש זה, ההשוואה נועדה להצביע על תגובתם הפגומה של בני העם בשעת משבר. בדומה לאומות עובדי אלילים, שכאשר תפילתם אינה נענית הם כועסים, מקללים את אלוהיהם ותוהים על עצם עבודתם, כך גם העם מתענה וצם, וכאשר ה' אינו נענה להם מיד, הם באים בטענות ומתחרטים על מעשיהם הטובים [נחל שורק]. הם באים אל ה' בתלונות ובשאלות דתיות ומבקשים לדעת מדוע לא ראה את צומם [שטיינזלץ], תוך שהם מתעלמים לחלוטין מכך שמעשיהם נגועים בגזל ובחמס, וזו הסיבה האמיתית לכך שתפילתם ריקה מתוכן ואינה מתקבלת [רש"י].