קרה לכם פעם שפגשתם מישהו שעושה הצגה כאילו הוא החבר הכי טוב בעולם, אבל כשלא רואים הוא מתנהג ממש לא יפה? זה בדיוק מה שקרה באותו זמן. הנביא מספר על אנשים שמראים כלפי חוץ כאילו הם צדיקים, אבל בפנים הלב שלהם ריק לגמרי. הם מתפללים כל יום והולכים לחכמים ולנביאים כדי לשאול שאלות על ההלכה, וזה מה שנקרא וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן. הם מראים לכולם כאילו הם אוהבים את המצוות ורוצים ללכת בדרך התורה, כמו שכתוב וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן, אבל האמת היא שאין להם שום כוונה אמיתית לקיים את מה שהם לומדים.
הנביא אומר שהם מתנהגים כְּגוֹי אֲשֶׁר־צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב, כלומר, הם משחקים אותה כאילו הם מקיימים את כל המצוות שבין אדם לה׳ וגם נזהרים מאוד לא לפגוע באף אחד. בגלל שהם בטוחים שהם כל כך צדיקים, הם מעיזים לבקש מה׳ מִשְׁפְּטֵי־צֶדֶק, שזה אומר יחס מיוחד וצדק ברמה הכי גבוהה שיש, ואפילו מבקשים קִרְבַת אֱלֹהִים, שזו המדרגה הכי עליונה של קדושה.
כאן נמצאת הביקורת הגדולה של הנביא. הוא שואל אותם שאלה פשוטה: איך יכול להיות שאדם שגוזל מאחרים ולא מתנהג בצורה הוגנת לחברים שלו, מעז לבקש מה׳ להתקרב אליו או לקבל יחס של צדיק גדול? הרי לשאול שאלות על התורה כשבכלל לא מתכוונים לקיים אותה, זה מעשה לא טוב שרק מגדיל את החטא.