תארו לעצמכם שהתאמצתם מאוד לעשות מעשה טוב, כמו לוותר לחבר או לעזור בבית, אבל הרגשתם שאף אחד בכלל לא שם לב לזה. קצת מתסכל, נכון? כך בדיוק הרגישו בני ישראל. הם פנו אל ה' והתלוננו מרה. הם שאלו אותו: לָמָּה צַּמְנוּ, כלומר למה אנחנו מתאספים יחד לתפילה, וגם עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ, למה אנחנו צמים ונמנעים מאוכל ושתייה, אם אתה בכלל לא מקשיב לתפילות שלנו ולא עוזר לנו?
הנביא עונה להם בשם ה' ומסביר בדיוק למה הצום שלהם לא פועל את פעולתו. צום אמור להיות יום מיוחד שבו אנחנו עוצרים הכול, חושבים על המעשים שלנו ומשתדלים להיות אנשים טובים יותר. אבל ה' אומר להם: הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ. במקום לתקן את ההתנהגות שלכם, אתם ממשיכים בעסקים הרגילים שלכם ומחפשים תענוגות והסחות דעת רק כדי להעביר את הזמן ולשכוח את הרעב.
החלק העצוב באמת הוא מה שקורה בין אדם לחברו. ה' אומר להם: וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. המילה עַצְּבֵיכֶם מתארת כסף שאנשים עבדו קשה ובעצב כדי להשיג, והמילה תִּנְגֹּשׂוּ פירושה ללחוץ ולדרוש. בדיוק ביום הצום, כשכולם מתאספים יחד, אנשים מנצלים את ההזדמנות כדי לגשת לאנשים עניים שחייבים להם כסף, ולדרוש מהם להחזיר את החוב מיד ובלי שום התחשבות. במקום שיום הצום יהיה מלא ברחמים, הוא הופך ליום של מריבות. ה' בעצם מלמד אותם שאי אפשר לבקש ממנו רחמים, אם לא מתנהגים ברחמים ובטוב לב כלפי אנשים אחרים.