חשבתם פעם מה באמת הופך יום של צום ותפילה ליום שאהוב ורצוי לפני ה'? הנביא מלמד אותנו שצום אמיתי הוא לא רק להפסיק לאכול, אלא בעיקר לעשות חסד ולעזור לאחרים. קודם כל, הנביא אומר פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ. המילה פָרֹס פירושה לבצוע ולחתוך את הלחם. כלומר, כשאנחנו פוגשים אדם רעב, אנחנו צריכים לחלוק איתו את המנה האישית שלנו. המילה לַחְמֶךָ מזכירה לנו לתת לו מאותו אוכל טעים ומשובח שאנחנו בעצמנו אוכלים, ולא לתת לו שאריות. חשוב גם לתת את האוכל בשמחה ובצורה מכבדת כדי לא לבייש אותו.
מעשה החסד הבא הוא וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. עניים מְרוּדִים הם אנשים שבוכים ונאנחים מרוב קושי, או כאלה שנודדים ממקום למקום ואין להם איפה לגור. הנביא מבקש מאיתנו לפתוח את הדלת, להכניס אותם אל תוך הבית הפרטי שלנו ולתת להם מקום חם לישון ולאכול. בנוסף, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ. אם אנחנו רואים אדם שאין לו בגדים או שהבגדים שלו קרועים, החובה שלנו היא לדאוג לו ללבוש ראוי.
בסוף, הנביא מזהיר: וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. המילה מִבְּשָׂרְךָ מתארת את קרובי המשפחה שלנו. אסור לנו להעלים עין מקרוב משפחה שזקוק לעזרה. יותר מזה, אנחנו צריכים לעזור לו עוד לפני שהוא מגיע למצב שבו הוא נאלץ לבקש נדבות, למשל להלוות לו כסף כדי שיוכל להתפרנס בכבוד. מי שדואג ככה לאחרים נחשב כאדם שקיים את כל המצוות כולן, ובזכות מעשים כאלו אנו מראים שאנחנו הבנים של ה' ומקרבים את הגאולה.