קרה לכם פעם שביקשתם סליחה מחבר, אבל בלב לא באמת התכוונתם לזה? הנביא מדבר בדיוק על מצב כזה, שבו אנשים צמים ומראים כלפי חוץ כאילו הם מצטערים, אבל הלב שלהם נשאר רחוק. ה' פונה לעם בפליאה. המילים הֲכָזֶה, הֲלָכֹף ו-הֲלָזֶה מתחילות באות ה' שנקראת ה' התמיהה, שמשמשת כמו סימן שאלה גדול. ה' שואל אותם: האם באמת נראה לכם שזה מה שאני רוצה?
הפסוק משווה בין צוֹם לבין יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, כלומר יום שבו האדם סובל. ה' מסביר שהצום לא נועד רק כדי לסבול או להראות מסכנים. אם אין כוונה אמיתית בלב, המעשים האלה ריקים לגמרי. הנביא אפילו קצת לועג לאנשים שעושים תנועות גוף מזויפות כדי להיראות צדיקים. הוא שואל אם אדם צריך לָכֹף, כלומר לכופף את הראש שלו כְּאַגְמֹן. אגמון הוא צמח רך שגדל באגמים והראש שלו מורכן ומתנדנד ברוח. בנוסף, יש ביקורת על מי שלוקח שַׂק, שהוא בד עבה וגס, ואפר, ו-יַצִּיעַ אותם, כלומר פורש אותם על הרצפה כדי לשבת או לשכב עליהם.
ה' לא רוצה שאנשים ירכינו ראש וישבו על שק ואפר אם הם ממשיכים להתנהג לא יפה, לריב ולהציק לאחרים. אי אפשר לעשות הצגה של צום ואז להמשיך במעשים רעים. הצום האמיתי שאהוב על ה' מגיע רק כאשר מצטרפים אליו לב נשבר, מעשים טובים והחלטה אמיתית לחזור בתשובה ולתקן את ההתנהגות שלנו.