ישעיהו, פרק ס״ג, פסוק ג׳

ה' מדמה את עשיית הדין באומות הרשעות למעיכת ענבים בתוך פּוּרָה, היא הגת, ומצהיר כי פעל בכוחות עצמו: דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וכן וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי. בדידותו במערכה נבעה מחוסר זכויות רוחניות של ישראל, ומכך ששאר העמים היו אויבים ולא התייצבו למען הצדק. הענישה מתוארת כהדגשה או כהסלמה: תחילה וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי מתוך כעס חיצוני שנועד לעורר לתשובה, ומשסירבו עבר לכליון מוחלט באומרו וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, שכן הרעו לישראל מעבר למתוכנן. כתוצאה מאותה רמיסה, וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי, כלומר דמם שהוא מקור חיותם הותז עליי, ולכן וְכׇל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי וטינפתי בדם ההרוגים. שימוש הפסוק בפעלים בלשון עתיד בא ללמד כי תהליך הגאולה השלמה עודנו נמשך וטרם הסתיים.