ישעיהו, פרק ס״ג, פסוק ח׳

בעת יציאת מצרים בחר ה' בישראל מכל האומות להיות לו לעם לנצח, והכריז כי אַךְ, כלומר בוודאות ובאמת, עַמִּי הֵמָּה שראוי לרחם עליהם. יתרה מכך, ה' מכנה אותם בָּנִים, מושג המבטא קשר טבעי ועצמי של קרבה עמוקה שבזכותו הם ראויים לחסדים גדולים ולמופתים. הציפייה מאותם בנים היא כי לֹא יְשַׁקֵּרוּ, כלומר שיהיו נאמנים ולא יבגדו בה'. הכתוב מדבר בלשון בני אדם ומתאר ציפייה להכרת טובה על החסד שנעשה עמם, ואף על פי שהיה גלוי לפני ה' שעתידים לבגוד, הוא בחר להתייחס אליהם באותה עת כבנים נאמנים. מתוך אהבה זו והתקווה לנאמנותם, וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ תמידי.