ההחלטה האלוהית לפעול במהירות ולא להאריך אפיים כלפי אומות העולם נובעת מהגעתו של מועד כפול: זמן הענישה לאויבים וזמן הישועה לישראל [מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי המילים כי יום נקם בלבי מתארות תוכנית ארוכת טווח. משמעות הדברים היא שהמחשבה על יום הנקמה הייתה שמורה בלבו של ה' במשך זמן רב, וכעת הגיע הרגע להוציאה אל הפועל.
לצד הנקמה באויבים, מופיעה ההכרזה ושנת גאולי באה, המציינת כי הגיע הזמן שנגזר מראש לגאול את עם ישראל. שני האירועים כרוכים זה בזה, ושנת הגאולה היא העת שבה יחול בפועל יום הנקם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
השימוש במושג "שנה" אינו מקרי. יש המבארים כי אזכור השנה רומז למהותה של שנת היובל, המוכרת כשנת דרור ושחרור שבויים, בדומה להכרזה על "שנת רצון לה'" [שד"ל]. מבחינה לשונית, המילה גאולי מתייחסת לאוהבי ה' הנגאלים על ידו. האות יו"ד בסוף המילה מציינת את הדובר, כלומר ה' עצמו, המעיד על כך שאלו הם הנגאלים שלו [אבן עזרא].