זעקת הנביא מבטאת כאב עמוק על אובדן האחיזה בנחלת ה' ועל חורבן המקדש בידי האויבים. הכאב נובע מהפער החד שבין קדושת המקום לבין חילולו האלים והמשפיל.
רוב הפרשנים מסכימים כי המילה למצער משמעותה תקופת זמן קצרה ומועטה. לפי גישה זו, ירשו עם קדשך מצביע על כך שעם ישראל זכה להחזיק בגדולתו ולרשת את הארץ והמקדש לזמן מועט בלבד. [רד"ק] ממחיש זאת היסטורית, ומציין כי העם ישב בארץ רק ארבע מאות ועשר שנים בימי הבית הראשון, ורובם כלל לא שבו אליה לאחר מכן.
לעומת הגישה המרכזית, ישנם פרשנים המציעים כיוונים שונים להבנת תחילת הפסוק:
[שד"ל] חולק על הפירוש של זמן מועט וירושה. לשיטתו, למצער פירושו "כמעט", והמילה ירשו אינה מבטאת קבלת נחלה אלא השמדה כללית. כלומר, האויבים כמעט והשמידו לחלוטין את עם הקודש.
פירוש נוסף המובא בפרשנים [אבן עזרא, שד"ל] מסביר כי למצער מתייחס לדבר קל ופעוט. בעיני האויבים, ההשתלטות על עם הקודש נחשבה לדבר מועט וקל ערך.
[מלבי"ם] מציג גישה ייחודית הקושרת את הפסוק לבקשה מהפסוק הקודם ("שוב למען עבדיך"). לדעתו, האות למ"ד במילה למצער מציינת יעד וכיוון. הנביא מתחנן בפני ה' שישוב אל אותו חלק קטן ומצומצם – העיר והמקדש. הזעקה אינה על אובדן נחלות של שדות וכרמים, אלא ממוקדת באותו אזור קטן וקדוש, מתוך כאב על חילול שמו הגדול של ה'.
חלקה השני של התלונה מתמקד במילים צרינו בוססו מקדשך. הפרשנים מסכימים כי בוססו משמעו רמיסה, דריסה ודריכה בבוץ. הטרגדיה מתעצמת לנוכח העובדה שהאויבים רמסו וביזו דווקא את המקדש, שהיה מקום של כבוד עצום, אליו היו נכנסים בחרדת קודש יחידי סגולה בלבד [רד"ק].