הדימוי העז והצבעוני של לוחם השב מן הקרב כשהוא מתפאר בבגדיו הספוגים בדם ובהרג שחולל לבדו, מבטא את עוצמת נקמתו של ה' באויבים על אלפי שנות גלות וסבל שהסבו לישראל [ביאור שטיינזלץ].
המילה וְאָבוּס מתארת פעולה של רמיסה, דריכה ברגליים והתגוללות בדם [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. ה' רומס בזעמו את האומות, כאשר לדברי אבן עזרא, הכוונה כאן היא לעמים אחרים מלבד אדום שנידונה בפסוקים הקודמים.
לאחר תיאור הדריכה, המדמה את האויבים לענבים הנדרכים בגת, ממשיך הכתוב עם המילה וַאֲשַׁכְּרֵם, השאולה גם היא מעולם היין. ה' משקה את האומות בכוס חמתו, ומשתמש בזעמו כביין משכר המבלבל את דעתם והופך אותם לחסרי אונים [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שד"ל מוסיף כי הכתוב בחר לייחס את השכרות לאומות ששתו מכוס התרעלה, כהמשך טבעי למשל התירוש ודריכת הענבים.
בביאור המילים וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם נחלקו הפרשנים לגבי משמעות המילה נִצְחָם. גישה אחת גורסת כי הכוונה היא לדם האויבים הנשפך ארצה [אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי המילה מבטאת את גבורתם, חוזקם ותוקפם של האויבים שניצחו עד כה [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה]. שד"ל מאמץ גישה זו ומעיר כי השימוש בפועל של ירידה מתאים לתיאור של מפלה והשפלת כוח, בעוד שאילו הכוונה הייתה לדם, היה מתאים יותר לכתוב פועל של שפיכה.