ישעיהו, פרק ס״ג, פסוק א׳

דמות פלאית, המשלת את ה' היוצא לעשות משפט באומות, שבה משדה הקרב, והנביא שואל בפליאה מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם ומופיע מִבָּצְרָה, בתיאור המרמז לחורבן מלכות זו או משמש כסמל פיוטי לצבע הדם ולבציר ענבים. הצופה תוהה כיצד ייתכן שמי שזֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, הלבוש במדי מלכות מפוארים, מגיע כשהוא חֲמוּץ בְּגָדִים, שבגדיו אדומים מדם ההרג כצבעו העז של החומץ, אף שייתכן שבתחילה הגיע בבגדי שלום נקיים. הדמות מתוארת כמי שצֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ, צועד בגאווה, זועק ומטלטל את הגויים בכוח רב מתוך סערת רגשות פנימית. בתשובה לתהייה, ה' מכריז אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, ומודיע שפעולותיו נובעות מקיום הבטחותיו לישראל, מזכירת זכות האבות ומדרישת צדק מאומות העולם. לבסוף הוא מעיד על עצמו שהוא רַב לְהוֹשִׁיעַ, שכן עצם עשיית הדין והנקמה באומות שדיכאו את ישראל היא הדרך להביא להם ישועה וגאולה.