הפסוק מהווה זעקה ותחינה כלפי ה', שיביט בעמו ויראה כיצד המקומות שקודשו בשמו חרבים לחלוטין [אבן עזרא]. הפסוק מציג תהליך של הסלמה בחורבן, החל מערי הארץ בכללותן, ועד למוקדי הקדושה המרכזיים והפנימיים ביותר [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על המשמעות הרוחנית והייחודית של כל אחד מהמקומות המוזכרים:
ערי קדשך מתייחס לכלל ערי ארץ ישראל, שכן אדמת הארץ כולה קדושה [שד"ל]. ערים אלו, שהיו מיועדות ומכוונות להשגחת ה' ולטהרת הנפש, הפכו חרבות כמדבר [מלבי"ם, מצודת דוד].
משם עובר הפסוק לציון, המייצגת את מקום מושב הסנהדרין שממנו יוצאת תורה, שאף היא הפכה למדבר.
לבסוף מוזכרת ירושלים, המייצגת את מקומם של הנביאים. הפיכתה לשממה אינה רק חורבן פיזי, אלא מבטאת גם חורבן רוחני עמוק שבו הנביאים אינם מוצאים עוד חזון מאת ה' [מלבי"ם].
מהותה של אותה שממה אינה נמדדת רק במבנים הרוסים. אף אם לאחר החורבן אומות אחרות שבו, כבשו ובנו את ירושלים, כל עוד עם ישראל אינו יושב בה – העיר נחשבת חרבה ושוממה מיושביה האמיתיים, מצב הנמשך ברציפות מאז שישראל גלו ממנה [רד"ק].