ירמיהו, פרק ל״ז, פסוק א׳

חילופי השלטון ביהודה מסמנים את תחילת התגשמותן של נבואות הפורענות. הכתוב כופל במילים וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ משום שקודמו בתפקיד, כָּנְיָהוּ, שלט זמן קצר בלבד ומלכותו לא נחשבה לממשית. עלייתו של צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ לשלטון תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים מקיימת את נבואת ירמיהו שלפיה ליהויקים לא תהיה המשכיות בשלטון. הוא המלך אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, ששינה את שמו ממתניה כדי להפגין אדנות ולדרוש ממנו נאמנות וצדק. אף על פי שצדקיהו עצמו היה צדיק ששחרר את ירמיהו מכלאו וביקש שיתפלל בעדם אל ה', עמו ושריו היו רשעים.