ירמיהו, פרק ל״ז, פסוק י״ד

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ בתקיפות כי ההאשמה נגדו היא שֶׁקֶר וכזב מוחלט. הוא עונה בצורה כה חדה וללא חנופה מתוך לקח שלמד בעבר, כאשר נענש על שהחניף לסבו של יריאיה. הנביא מבהיר כי אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל־הַכַּשְׂדִּים, כלומר הוא אינו עורק אל הבבלים אלא בסך הכל הולך לביתו. למרות זאת יריאיה מסרב להאמין לו וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו, ובעקבות זאת וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ ועוצר אותו, וַיְבִאֵהוּ אֶל־הַשָּׂרִים כדי שידונו בעניינו.