ירמיהו, פרק ל״ז, פסוק י״ג

כאשר ירמיהו נמצא בשער בנימן הפונה לכיוון נחלת השבט, הוא נתקל בקצין משמר שהוא בעל פקדת, שר שתפקידו למנוע מתושבי העיר לערוק לאויב. הקצין, יראייה בן שלמיה בן חנניה, הוא נכדו של נביא השקר חנניה שציווה על צאצאיו לנקום בירמיהו על כך שהעמידו כשקרן. מתוך איבה זו יראייה פועל באלימות ווַיִּתְפֹּשׂ את הנביא, כלומר אוחז בו בכוח רב כדרך שלוכדים אדם בורח. הוא מטיח בו את אשמת השווא אל הכשדים אתה נופל, כשהכוונה אינה לנפילה פיזית אלא לעריקה וחבירה למחנה האויב שעדיין שהה בארץ. האשמת בגידה זו שימשה עילה עבור השרים לקצוף על ירמיהו, להכותו ולהשליכו לבית האסורים.