הסרת המצור מעל ירושלים יצרה שעת כושר לצאת מן העיר. כל עוד צרו הבבלים על ירושלים, נמנע ירמיהו מלצאת ממנה משום שהיה עסוק בתפילה על העיר שלא תילכד [רש"י]. כעת, משפסק המצור זמנית, הוא יוצא לכיוון מקומו בארץ בנימין.
במוקד הפסוק עומדת המילה לַחֲלִק, והפרשנים מציעים לה שני כיווני פירוש עיקריים. גישה אחת מפרשת את המילה מלשון חלוקה ונחלה. לפי פירוש זה, ירמיהו הלך לעיר הולדתו ענתות כדי לקבל את חלקו בירושה, לטפל בשדותיו, ואולי אף לאסוף מזון שהוכן עבורו או ליטול את חלקו ממתנות הכהונה [רש"י, רד"ק ושטיינזלץ].
לעומת זאת, הגישה השנייה מבינה את המילה לַחֲלִק במשמעות של החלקה והימלטות, כאשר מבחינה דקדוקית המילה משמשת כמו הפועל "להחליק" אך בהשמטת האות ה"א [רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון]. לפי קו מחשבה זה, ירמיהו ביקש להפריד את עצמו מאנשי ירושלים ולהתחמק מן העיר בחשאי. רד"ק מוסיף ומסביר כי הנביא חשש שמא יאסרו אותו בבית הכלא בשל נבואותיו הקשות על העיר.
שתי הגישות מתחברות היטב לתיאור יציאתו של ירמיהו בְּתוֹךְ הָעָם. בין אם הלך לדאוג לנחלתו ובין אם ניסה להימלט, הוא נטמע בתוך ההמון הרב שיצא מן העיר כדי לראות מה ניתן לעשות לאחר הסרת המצור הממושך. ירמיהו ניצל את תנועת התושבים כדי להיבלע בתוכם, כך ששומרי השער לא יבחינו בו והוא יוכל לצאת ללא הפרעה [מצודת דוד, מלבי"ם ושטיינזלץ].