זעמם של השרים על ירמיהו מוביל לפעולת ענישה קשה. המילה וַיִּקְצְפוּ מבטאת כעס וזעם [מצודת ציון], ובעקבותיו השרים מכים את הנביא ומשליכים אותו אל בֵּית הָאֵסוּר, כלומר אל בית המאסר [מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית, המילה "האסור" שקולה במשקלה הצורני למילה "אבוס" [רד"ק].
המאסר מתבצע בתוך בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, שהיה אחד משרי המדינה [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מסיים במילים כִּי אֹתוֹ עָשׂוּ לְבֵית הַכֶּלֶא, ומסביר מדוע נבחר דווקא מקום זה: השרים הכינו והסבו את ביתו של יהונתן במיוחד כדי שישמש כבית כלא קבוע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].