המעבר ההיסטורי המתואר בשלב זה מסמן את תחילת התגשמותן של נבואות הפורענות שהושמעו עד כה. עת הפקודה הגיעה, והדברים הקשים עומדים להתקיים בפועל עם עלייתו של שלטון חדש ביהודה [רש"י].
הכתוב פותח בכפילות וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ, ולא בכדי. קודמו בתפקיד, כָּנְיָהוּ (הוא יהויכין), החזיק ברסן השלטון במשך שלושה חודשים בלבד, ולכן תקופתו הקצרה לא נחשבה למלכות של ממש [רד"ק]. חילופי השלטון הללו, שבהם עלה צדקיהו תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים, מהווים למעשה התגשמות של נבואה קודמת. ירמיהו ניבא בעבר על יהויקים, בעקבות חטאו כששרף את מגילת הנבואה, שלא יזכה להמשכיות על כיסא דוד. ואכן, בנו יהויכין שלט זמן קצר בלבד עד שהוגלה, והמלכות עברה לצדקיהו [אברבנאל].
צדקיהו הוא המלך אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר. לאחר כיבוש ירושלים והגליית יהויכין, בחר מלך בבל להמליך את בנו של יאשיהו. שמו המקורי היה מתניה, ונבוכדנאצר הסב את שמו לצדקיהו כדי להפגין את שלטונו עליו, וכן כדי לרמוז לו שעליו לשמור לו אמונים ולנהוג בצדק [ביאור שטיינזלץ].
למרות הציון המאוחר יותר כי צדקיהו ועמו לא שמעו אל דברי ה׳, מתברר כי המציאות הרוחנית הייתה מורכבת. בניגוד ליהויקים שהיה רשע אך דורו היה זכאי, צדקיהו עצמו היה אדם צדיק, בעוד ששריו ועמו היו רשעים. צדקתו של צדקיהו באה לידי ביטוי בכך שפנה אל ירמיהו וביקש ממנו להתפלל בעדם אל ה׳. אזכור תחילת מלכותו של צדקיהו משמש גם כרקע להבנת מעמדו של ירמיהו באותה עת, שכן עם עליית צדקיהו יצא הנביא מבית האסורים והתהלך חופשי בתוך העם, בטרם נכלא שוב בהמשך [אברבנאל].