המילה וַיַּעַן מציינת פתיחה של מענה חדש והפסקה מכוונת מדבריו הקודמים של אליהוא. לאחר שבנאומו השני עסק אליהוא בנושא הכללי של שכר ועונש, הוא עושה אתנחתא כדי לאפשר לשומעיו להתבונן היטב בדברים, וכעת הוא פותח בנאומו השלישי שבו יתמקד בייסוריו האישיים של איוב [מצודת דוד].
במענה זה אליהוא עתיד להתעמת עם טענותיו של איוב, ששאל מה הועיל בכך ששב מחטאו וטען כי אינו יכול לשאת את ראשו גם כאשר הוא צודק. אליהוא מתכוון להדגיש כי ה' אינו מרוויח או מפסיד ממעשיו של האדם. בנוסף, אליהוא משתף בדבריו גם את חבריו של איוב, משום שבלדד וצופר לא השכילו להשיב לאיוב כפי שעשה אליפז, שהזכיר כי ה' אינו זקוק לצדקת האדם [תקות אנוש].