שאלת הסתרת הפנים והיעדר התגובה האלוהית למצוקות האדם עומדת במרכז ביאור הפסוק. תחילה יש לבאר מספר מילים: המילה יְשׁוּרֶנָּה משמעותה יראה. כמו כן, השם אֵל מתקשר בפסוק לפעולת השמיעה, בעוד השם שַׁדַּי מבטא את ההשגחה והראייה האלוהית [מצודת ציון, מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו במשמעות המילה שָׁוְא וביחסה לתגובת ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מתארת את השקר וההבל שבעצם הטענה שה' אינו מקשיב. אמנם לעיתים נראה שה' מסתיר את פניו בשל ריבוי הפושעים, או שהוא מאריך את אפו ואינו נוקם ברשעים באופן מיידי, אך זוהי טעות מוחלטת לחשוב שזעקת העשוקים אינה נשמעת. ה' רואה ומשגיח על כל הנעשה בארץ, והאמירה שהוא מתעלם מן המצוקה היא אמירת שווא לחינם.
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת כי המילה שָׁוְא היא מושא המשפט, כלומר: ה' אינו מקשיב לדברי שקר והבל. לפי פירוש זה, הפסוק משיב לאיוב ומסביר לו מדוע ה' אינו נענה לצעקתו. מכיוון שתלונותיו של איוב מבוססות על סברות מוטעות שבהן הוא מאשים את ה' בעשיית דין שלא בצדק, דבריו נחשבים לדיבור של שווא, ועל כן ה' בוחר שלא לשמוע אותם ולא להתבונן בהם [אבן עזרא, אלשיך].