שאלת הערך והתועלת שבמעשי האדם עומדת במוקד הדיון, כאשר מתעורר הספק האם ישנו יתרון אמיתי לבחירה בטוב על פני הרע, והאם התנהגות מוסרית משפיעה על גורלו של האדם או על בוראו.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה יִּסְכָּן היא הנאה, יתרון ותועלת [אבן עזרא, רלב"ג, מצודת ציון]. מתוך כך, נחלקו המפרשים למי מופנית השאלה בפסוק ומה מהותה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשאלה עוסקת בתועלת האישית של האדם. לפי קו חשיבה זה, איוב תוהה מַה־יִּסְכָּן־לָךְ, איזו תועלת תצמח לאדם מן ההליכה בדרכי היושר, ומָה־אֹעִיל מֵחַטָּאתִֽי, כלומר מה ירוויח האדם מצדקתו יותר מאשר אילו היה חוטא, שכן נראה כי גורל שניהם זהה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. תהייה זו נובעת מתחושה של דטרמיניזם: אם הכל מוכתב מראש על ידי מערכת הכוכבים והמזלות, אין כל יתרון בעבודת ה' או במאמץ להימנע מן החטא הטבוע באדם שקשה לפרוש ממנו [מצודת דוד]. מתוך כך עולה הטענה כי אין הבדל בין צדיק לחוטא, שכן שניהם פועלים מתוך הכרח ולא מתוך בחירה חופשית, ולכן ממילא מתבטלת ההצדקה למערכת של שכר ועונש [מלבי"ם].
מנגד, גישה אחרת מפרשת את הפסוק כפנייה ישירה אל ה'. לפי פירוש זה, איוב שואל את בוראו מַה־יִּסְכָּן־לָךְ, איזו הנאה או תועלת יש לך, ה', מן הייסורים שבאים עליי. הרי הייסורים רק מונעים מן האדם לקיים מצוות שמוסיפות כוח בעולמות העליונים, ואף גורמים לו לחטוא בלשונו מתוך כאב, כך שהחטא והייסורים אינם מועילים לא לאדם ולא לה' [אלשיך].
בהמשך לקו מחשבה זה, יש המפרשים את המילה מֵחַטָּאתִֽי לא כהשוואה לחטא, אלא במשמעות של "על חטאתי". כלומר, איוב פונה אל ה' ושואל: מָה־אֹעִיל, מה אוכל לעשות ולפעול למענך, כדי שתכפר לי על עווני, תסלח לי ותשמור עליי [רמב"ן].