זעקתם של חלשים הנרמסים תחת כוחם של בעלי שררה מהדהדת בעולם, ומעוררת שאלות נוקבות על צדק, השגחה וטבע החברה האנושית. רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר תופעה כפולה של מצוקה, המנוסחת ככפל עניין כדי להעצים את תיאור הסבל [מצודת דוד].
המילה מֵרֹב מתפרשת כתוצאה מהמון האנשים הנגזלים, או לחלופין, כתוצאה מריבוי מריבות ומקרי גזל [רלב"ג, שטיינזלץ]. אותם עֲשׁוּקִים, שהם האנשים הנגזלים [שטיינזלץ], יְשַׁוְּעוּ – כלומר יצעקו ויתחננו [מצודת ציון, שטיינזלץ] – מִזְּרוֹעַ רַבִּים, ביטוי הממחיש את מעשיהם הכוחניים של הגוזלים והתוקפים שכופים את רצונם בכוח הזרוע [מצודת דוד, רלב"ג, שטיינזלץ]. הפעולה יַזְעִיקוּ מתארת כיצד העושקים גורמים לנפגעים לצעוק ולהזעיק את הבריות [רש"י, מצודת דוד].
מדוע זעקה זו משמעותית? בניגוד לחטאים שבין אדם למקום שאינם פוגעים בבורא, חטאי העושק פוגעים ישירות בבני האדם. לכן, הזעקה העולה ממעשי העושק מביאה את ה' לעשות משפט בארץ מתוך חמלה על נבראיו [רמב"ן]. עם זאת, מתעוררת השאלה מדוע לעיתים נראה כי ה' אינו מתערב מיד. גישה אחת מסבירה כי פעמים רבות הנדכאים צועקים רק מתוך כאב הסבל, אך אינם משכילים לכוון את זעקתם אל ה' כמושיע. אף על פי כן, זעקתם אינה שבה ריקם; כוחות עליונים ומלאכים לוקחים את צעקותיהם וזועקים אותן לפני ה', שכן עוון הגזל והחמס עולה ומקטרג לפניו יותר מכל עוון אחר [אלשיך]. מנגד, יש הסבורים כי עצם הזעקה אינה מבטיחה את התערבותו של ה' או את הצלת העשוקים, אלא אם כן הצועק הוא אדם חסיד וראוי שנושא את תפילתו [תקות אנוש].
גישה שונה לחלוטין מציגה את הפסוק לא כתיאור של התערבות שמימית ישירה, אלא כתיאור של מנגנון חברתי טבעי שה' טבע בבני האדם. לפי קו מחשבה זה, המילה יַזְעִ֑יקוּ אינה רק צעקה, אלא פעולה של קיבוץ המוני העם, והמילה יְשַׁוְּעוּ היא קריאה לעזרה אל מושלי הארץ ושרי הצבא. ה' ברא את האדם כיצור חברתי ששואף לסדר ומשפט. לכן, כאשר קמים שודדים ורוצחים, המוני העם – שהם לרוב אוהבי משפט – מתקבצים יחד וזועקים לעזרה כדי להשמיד את אותם משחיתים. בדרך זו, בני האדם הישרים משמשים כשליחיו של ה' לעשות משפט בעושקים, והחברה מגינה על עצמה בכוחות עצמה מבלי שה' יצטרך לרדת ממרום כדי להילחם בהם [מלבי"ם].