איוב, פרק ל״ו, פסוק ד׳

אליהו מצהיר באוזני איוב כִּי־אָמְנָם לֹא־שֶׁקֶר מִלָּי, ומבהיר שדבריו הנכונים נובעים מכנות, מחברות אמיתית ומהבנת סודות היצירה, ולא מתוך רצון להקניטו. בהמשך הוא מציין כי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ, כלומר שבעל הדעות השלמות נמצא איתו. הצהרה זו יכולה להעיד על טוהר כוונותיו של אליהו, או להתייחס לאיוב עצמו, שסבור בטעות שדעתו שלמה או שהידיעה האלוהית טבועה בנשמתו. עם זאת, המשמעות העיקרית היא שהתואר מכוון לה' אשר משגיח על איוב בידיעה שלמה ובמשפט צדק. ה' ניצב כעד אמת לדברי אליהו, ואף שב להיות עם איוב בזכות השפעתם החיובית של דברים כנים אלו.